<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' טבלא</h1>
<h2>דף טז.</h2>
גר' בעירובי' פ"א [י"ב ע"א] ובפ' מי שהוציאוהו [שם מ"ח ע"א] ובפ' כיצד משתתפין במבוי [שם פ"ו ע"ב], בעא מיניה ר' טבלא מרב מחיצה תלויה מהו שתתיר בחורבה, א"ל אין מחיצת תלויה מתרת אלא במים קל הוא שהקלו חכמי' במים, פי' משום דכרמלית הן, כדמוכח בלשון ים שנכנס לחצר דמותר בפס אחד ובגידודי שהמים מכסין עליהן, ובההיא דהזורק [שבת ק' ע"ב] גמר' הזורק מן הים ליבשה דאיתמר ספינה רב הונא אמ' מוציא הימנה זיז כל שהוא וממלא רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי עושה מקום ד' וממלא, וכן גזוזטרא [עירובין פ"ז ע"ב] שהיא למעלה מן המים דצריכא מחיצה גבוה י', ולר' (אסי) [חנניה בן עקביא אם] יש בגזוזטרא ד' אמות על ד' אמות חוקק בה ד' טפחי' על ד' טפחי' וממלא וכן בור שבין שתי חצירות צריך מחיצה גבוהה י' טפחי' בין מלמטה בין מלמעלה ולר' יהוד' אפי' כותל שביניהן מתיר, וכן אמת המים [שם פ"ז ע"א] שהיא עוברת בחצר אין ממלין הימנה בשבת אלא א"כ עשו לה מחיצה גבוהה י' טפחי' בכניסה וביציאה, כדאית' בפ' כיצד משתתפי', ואמ' [שם פ"ו ע"א] רב נחמן אמ' רבה בר אבוה קורה ארבעה מתיר במים ואע"ג דעריבי מיא תותי קורה משום קולא דקל הוא שהקלו חכמ' במים ויש לתמוה ונהי דקל הוא שהקלו חכמ' להתיר על ידי מחיצה תלויה, מיהו מחיצה מעליא דעשרה בעינן ולא מיבעי' אליב' דרב הונא דשרי בזיז כל שהוא דתימה הוא אלא אפי' לרב חסדא ולרבה בר [רב] הונא דמצרכי ד' על ד', ופרש"י [שבת ק' ע"ב] מוקף מחיצות קטנות מיהו גבוה י' לא מצריך קש' כל הלין.
וראיתי שתוספת [שם בשבת] העמידו הא דרב הונא במחיצות גבוהות י', ורב (הונא) חסדא ורבה בר רב [הונא] מתרצי ההיא דגזוזטרא בדלא עמיקי מיא עשרה או משום חומרא כגון דבאידך הוי רשו' הר' הצריכו י' טפחי', אבל בור שבין שתי חצירות לא פרשו למה צריך י', ונ"ל דלא קשי' חכמי' גזרו שלא להוציא מר' הי' לכרמלי' וכן מכרמלי' לר' הי' ולא מתוכו לר' הר' ולא מר' הר' לתוכו, וכי גזרו רבנ' במחיצות קבועות ודירה קבועה, אבל בספינה דטירא לא גזור רבנ' ולא אטרחו למפרשי ימים ונהרות לעשות (ולחמי') ולהחמיר עליהן כדירה קבועה דהא מסקינ' בפ' מי שהוציאוהו [עירובין מ"ב ע"ב] דבין רב ובין שמואל הל' כרבן גמלי' בספינ', ומסקינ' התם דבמהלכת לא פליגי דאילו מהלכת לא מסיימי מחיצתא ובדברי הכל מהלך את כולה ואפי' לר' עקי' כדמסיק התם, ואיכא למאן [דאמר] דמחיצות דספינה לא חשיבי כולי האי דלא עבידי אלא להבריח המים, ואע"ג דספינה רשו' הי' גמורה היא לעניין הזורק מר' הר' לתוכה כדאית' בהזורק [שבת ק' ע"ב] מיהו כשפורשות ומהלכות על פני המים לא גזרו ולא החמירו עליהן כר' הי' הקבועה, ובור שבין שתי חצירות מפני ששתי רשויות עליה צריכ' מחיצה עשרה, ובהכי נמי מסקינ' בפ' הזורק בבוציתא (דמנשן) [דמישן] דלרב נחמן דשרי על ידי גוד אחית מחיצתא לטלטל כאילו כולה י' טפחי' אע"ג דאיכ' בקיעת דגים לא חשיב בקיעה משום דקל הוא שהקלו חכמי' במים ומיית' מיהא דבעא מיניה ר' טבלא מחיצה תלויה מהו שתתיר בחורבה וא"ל דאינה מתרת אלא במים ורב הונא דלא שרי לבוציתא דמישן על ידי גוד אחית קסבר היכא דהויא ספינה רש' גמורה שרינ' לה טלטול על ידי מחיצה כל דהו אבל היכא דהיא עצמה כרמלית לא שרינ' לטלטולי בגוה על ידי גוד אחית, דלענין ספינה עצמה לא שרינ' על ידי גוד אחית לכתחילה לאשתמושי בגוה.
והא דמסקינ' בהזורק דלרב חסדא ולרבה בר רב הונ' שופכין דידיה היכא שדי להו, וא"ל רב [חייא] בר אבין לרב נחמן בר יצחק דשדי להו אדופנא דספינה ולא להדיא דכחו בכרמלית לא גזור רבנ' ותניא נמי הכי ר' יהוד' עמוקה י' ואין גבוה י' מטלטל' מתוכה לים ומן הים לתוכה גבוה י' מטלטל מתוכה לים אבל לא מן הים לתוכה, והא דמטלטל' מתוכה לים מוקמינ' אחודה משום דכוחו בכרמלי' לא גזור, וקש' ההיא בפ' כיצד משתתפי' [ערובין פ"ז ע"ב] דגר' אגזוזטרא שעשו לה מחיצה דמותר למלאות, אמ' רבה בר רב הונא לא שנו אלא למלאות אבל לשפוך אסור ואי' דאמ' אמ' רבה בר רב הונ' לא תימ' למלאות הוא דשרי אבל לשפוך אסור אלא אפי' לשפוך נמי שרי, אלמ' דאפי' כחו בכרמלי' לא גזור לאיכ' דאמ', וללישנא קמ' אפי' אדופנא נמי לא שרי וקש' דרבה בר רב הונ', ונר' דלא קש' מידי דללישנ' קמ' דאסור לשפוך אפי' אחודא וגזוזטר' י"ל דהא לא גזרו כחו בכרמלית דוקא בספינה כמו שכתב' דכי היכי דהקלו במחיצת' הקלו נמי בשופכין דידה, אבל בדירה קבועה לא הקלו ולאיכא דאמ' דשרי במחיצות גמורות (להכי אסור) הוא דהקלו בכל עניין להשתמש דרך גזוזטרא בכרמלית אבל היכא דליכא מחיצות גמורות להכי אסור, והאי דקשרי ר' יהוד' לשפוך אחודא דספינא דוקא משום דליכא הכירא ואיגלאי לומ' דר' יהוד' אהכירא דמקום ד' קאמ' וא"כ תקשי לרב הונא אלא ר' יהוד' אהיכא דליכא שום הכר לא זיז ולא מקום ד' קאי ואפי' הכי לא גזור דלא גזרו על מהלכים בספינה כדירה קבועה והא דקאמרי הכא דכחו בכרמלית לא גזור לא דמי לכחו דאמרי' בפ' ר' אליעז' תולין [שבת קמ"א ע"א] דאמ' רב יהוד' התם האי מאן דסחי מיא לינגוב מיא ברישא והדר לסליק דילמ' אתי לאיתויי מיא מכרמלית לר' הר', ופרכינ' אי הכי כי קא נחית נמי קא דחי ד' אמות ואסיר, ופרקינ' כחו בכרמלית לא גזור בכה"ג שאדם יורד לרחוץ כדרכו ועוקר המים מתחילת ד' לסוף ד' במקומן בחיבורן כגון זו לא גזרו דבכי האי לא מצינן שום איסור, אבל בעליתו מן המים שהמים שעל גופו מטפיח כל כך טופח על מנת להטפיח כעוקר ומוליכו מכרמלית לר' הר' דמי ואע"פ שאין דרך הוצאה בכך דנ"ל דאפי' אם רחץ בחצר ועלה והלך לר' הר' קודם ניגוב אין זו לא עקירה ולא הנחה שאין דרך הוצאה בכך, מיהו לשוט בנהר אסור ולא מיבעיא משום שבות שמא יעשה חבית של שייטא, אלא אפי' בבריכה שאין לגזור לעשיית שייטים אסור, ואפי' עומדת הבריכה בחצר ולית לה גידודי אסור מפני שמתיז את המים חוץ לגידודי ועוד משום דדמי לנהר אבל היכא דאית ליה גידודי ואיתה בחצר לא גזור לשוט דדמי לכלי כפרש"י לחד לישנ', וגבי לשון ים שנכנס לחצר דכי אית ליה גידודי מסקי' בפ"ק דעירובי' [י"ב ע"א] דממלא לא מלינ' ממנו בשבת אלא במחיצה עשרה אבל טלטולי מטלטלינ' וכגון דאית ליה גידודי והא בכל מקום מחמרינ' בטילטול מבמילוי, וי"ל דהא מחמרי' הכא במילוי משום דים כולו כרמלית ומחובר הנכנס לחצר עם שחוצה לו וכיון שאין הגידודים נכרים הרי כולו כרמלית על ידי מצא מין את מינו וניעור ואפי' לאביי כיון דאינו ניכר, אבל לעניין תשמיש' דחצר הואיל ורשו' הי' גמורה היא ואין איסור כאן אלא שנפרץ במלואו למקום האסור כיון שיש שם גידודי אע"פ שאין נראין מותר לטלטל דהא ד' מחיצות איתנהו.
והא דבעי ר' טבלא מרב מחיצה תלויה מהו שתתיר בחורבה פשיט' דבחורבה שנפרצה במלואה למקום האסור לה הא פרצה יותר מי' דבחורבה אסור לטלטל אלא מחיצה דקא מבע' ליה אי כותל שנפרץ כלפי הקרקע גדיים בוקעים בו, אטו לא שמיעא ליה לר' טבלא דמחיצ' שהגדיים בוקעים בה דלא שמה מחיצ' מי לא שמיעא ההיא דסוכה [ט"ז ע"א] דהמשלשל דפנות מלמעלה למטה אם היו גבוהות מן הארץ ג' טפחי' פסולה ור' יוסי מתיר ומפר' בגמ' דמר סבר מחיצה תלויה אינה מתרת ור' יוסי סבר דמתרת. ומסקינ' בין בפ"א דסוכה דהת' עיקר פלוגת' ובין בכיצד משתתפין [ערובין פ"ו ע"א] גבי בור שבין שתי חצירות דלית ליה דר' יוסי ההיא דר' יהודה דאמ' דכותל שביניהן מתיר דבאיסור שבת אע"ג דהני רשויות מדרבנ' נינהו כיון דשבת איסור סקילה שייך ביה הצריכו למחיצ' עשרה אבל סוכה דמצות עשה לא החמירו ואי אליב' דר' יהודה מיבעיא ליה הא לא שרי ר' יהוד' התם אלא משום עירובי חצרות אבל היכא דלא מהני עירוב מנלן, וי"ל דהכי קא מיבעיא פשיט' בית או חצר שנפרץ במלואו למקום האסור לו אי נמי ביותר מי' כיון שתשמישן קבוע אסרו חכמי' אפי' על ידי מחיצה תלויה להשתמש, דכיון דגדיים בוקעי' כמאן דליתה ולא מזדהרי בה מחמת שהתשמיש קבוע בהן ואתי לאפוקי מרש' לרש', מיהו חורבה דאין תשמישה קבוע מהו וא"ל דאין מחיצה תלויה מתרת אלא במים. והא דא"ר יהוד' אמ' רבה בר אבוה קורה ד' מתיר בחורבה היינו דוקא תותי קורה כדמוכח התם גבי קורה ד' דאמ' רב נחמן אמ' רבה בר אבוה דמתיר במים אבל במחיצה תלויה מספקא ליה לר' טבלא כדפרישי'. במנחו' פ' התודה [ע"ח ע"א] תנן המילואין היו באין כמצה שבתודה, ובגמ' מה"מ דדרש רב נחמן בר רב חסדא משמ' דר' טבלא, זה קרבן אהרן ובניו ביום המשח אותו וכי מה למדנו לבניו מיום המשחו מעתה אלא מקיש חינוכו להמשחו מה המשחו רבוכה אף חינוכו רבוכה, ובתמורה פ' כיצד מערימין [כ"ה ע"א] אההיא דא"ר יוחנ' הפריש חטאת מעוברת רצה בה מתכפר רצה בוולדה מתכפר, ואותיבי' ר' אלעז' מהא היא שלמ' וולדה עולה הרי זה [ולד] שלמים, ואם אית' הרי זו שלמ' מיבעי ליה וא"ל ר' טבלא בר מינה דתנא תנא קמי' דרב וא"ל תני הרי זו שלמים.
